מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך

תמיד אהבתי את המשפט הזה, ותמיד אהבתי את השיר הזה (שיר בעיפרון-בית הבובות).

אבל השבוע ששמעתי אותו באוטו, פתאום הוא קיבל משמעות שונה. ופתאום היה בא לי לתלות אותו בקליניקה בענק. כי הוא בעצם אומר הכל. הכל כי הקול הפנימי הזה שאומר את האמת הוא הדבר האמיתי. ואתם יודעים מה, גם יש לו טיימינג. אולי הוא ככה מצייץ פה ושם, מזכיר שהוא קיים, אבל ברגע מסוים כשהוא מחליט שהגיע הזמן, הוא יוצא החוצה, צועק, צורח, לא מאפשר לנו יותר להתעלם, לא מאפשר לנו יותר לברוח.

ואני רואה את זה בחיים שלי, בחיים של המודרכים והמודרכות שלי, ובסביבה כולה.

ואני יודעת, הקול הזה מבלבל, הוא תמיד אומר לנו דברים שקשה לנו לשמוע. הוא תמיד מזיז לנו את כל מה שכבר חשבנו שיישאר לתמיד. הוא תמיד דוחק לפינה כלשהי. ואם תשימו לב, הפינה הזו שאנחנו נדחקים אליה פתאום, היא בדיוק היציאה מלחיות חיים שלמים, בפינה אחרת.

אז כשהקול הזה מגיע, אל תשאלו אותו למה הוא נזכר רק עכשיו, אפילו אם מרגיש לכם שכבר מאוחר. תסכימו לקבל את זה שהקול הזה, מכיר אתכם יותר טוב משאתם את עצמכם, ואם הוא בחר להגיע עכשיו, זה הזמן המדויק. אל תתעלמו ממנו, אל תתנו לו לעבוד קשה מידי כדי שתקשיבו. אתם בסך הכל דוחים את הקץ. לא חבל על הזמן? עכשיו הזמן לשנות. ותזכרו תמיד- אף פעם, לעולם, זה לא מאוחר מידי.