מה שאנחנו צריכים ללמוד מילדים

"אני אוהב שוקולד, ועוגות גבינה..." מכירים נכון? יאללה נמשיך... אז הוא אוהב עוד מלא דברים הילד הזה: סוכריות, כוכבים, שמש, צמות, נמשים.... ובבית האחרון של השיר- הוא אוהב את אמא ואבא, את סבא וסבתא ואת אחותו...

אבל הכי הכי הרבה, הוא אוהב אותו.

בום! זה באמת הקטע של ילדים! הם באמת ובתמים הכי הרבה אוהבים את עצמם. וזה כאילו לגמרי בסדר, נכון?!

ואנחנו המבוגרים מה?

אנחנו כמובן קצת שכחנו במהלך השנים כמה חשובה האהבה שלנו לעצמנו. אנחנו מוכנים לעשות כל כך הרבה למען אחרים, וכל כך מעט למען עצמנו. אם מישהו צריך משהו, אנחנו נתייצב! ואם אנחנו צריכים משהו? אהה לא נורא.. אפשר להסתדר. אנחנו תמיד מסתדרים... לקנות מתנה לבן/בת הזוג? להורים? לחברים? ברור מה זאת אומרת! באהבה! לקנות מתנה לעצמנו? אה לא צריך, חבל על הכסף...

ויש פה גם יותר מזה, כי ילדים יעשו הכל כדי לקבל את מה שהם רוצים. הם מספיק אוהבים את עצמם בשביל זה. הם ישתטחו בקניון, הם יצעקו, הם ילחמו! הם ילחמו בשביל מה שהם רוצים. הם לא מחכים שמישהו יעשה את זה בשבילם. הם כל כך קטנים וכבר מבינים שאם הם רוצים משהו הם צריכים לפעול. והם לגמרי מאמינים בעצמם, הם מאמינים שהם יצליחו להשיג את זה.

ואנחנו המבוגרים? אין בינינו באמת הרבה שנלחמים עבור מה שהם רוצים, שלוקחים החלטות, שדוחפים את עצמם קדימה. אנחנו לא מספיק אוהבים את עצמנו בשביל זה. אנחנו לא מספיק מאמינים בעצמנו בשביל זה.

אז אולי הגיע הזמן להזכיר לעצמנו, שבכל אחד מאיתנו קיים הילד הזה. הילד הזה שמאמין בעצמו, הילד הזה שילחם בשביל מה שהוא רוצה, עד הסוף. הילד הזה שבאמת אוהב את הכל ואת כולם!

אבל הכי הכי הרבה, הוא אוהב אותו....