זמן קורונה

נפלה עלינו תקופה מוזרה, אין מה להגיד. כל כך הרבה חוסר וודאות לחברה שרק שואפת לוודאות תמידית. כל הזמן. והרבה איסורים והמון הגבלות ומין הרגשה שמשתלטים לנו על החיים, ויש פילוג בעם והמון שנאה, אחדים קורסים בעוד שאחרים אדישים, המון דעות והפחדות ותחושות בטן שלא מניחות, ומין סימן שאלה ענק שמרחף מעלינו אחרי אינספור תוויות שהדבקנו לשנה הזו 2020, שבעיקר לקחה לנו-הישראלים, את היכולת לברוח מסיר הלחץ הזה שאנחנו חיים בו וכל כך רגילים לחכות לטיסה הבאה שתשכיח לנו קצת שזו המציאות.

אז הסיר הזה מבעבע. מבעבע בצורת הפגנות, בצורת חוקים חדשים, בצורת כעס וכאב וגם בצורה של תקווה ואהבה שעדיין שלא ממש מצליחה לתפוס את מקומה. ומה יהיה? מה באמת יהיה? אין לנו ברירה אלא להתקדם יום אחר יום ולהתאים את עצמנו למצב. להתמקד במה שכן יש לנו. ומה שיש לנו כרגע זה אחד את השני ואת המדינה הזו. אז אולי עכשיו כשאין לנו אופציה לברוח, זו ההזדמנות שלנו להפוך את המקום הזה לכזה שלא נרצה כל כך לברוח ממנו.

על המראה באוטו שלי תלוי המשפט: "אדם לאדם אוהב". לפני כמה ימים עצר לידי מישהו ברמזור ושאל אותי "מה כתוב לך שם? אדם לאדם זאב?" אמרתי לו "לא, בדיוק ההפך! אדם לאדם אוהב!" האדם לאדם זאב הזה שתקוע לנו בראש, הגיע הזמן לשחרר אותו, להחליף אותו. כשנהיה טובים אחד כלפי השני, הכל ייראה אחרת. אז אם זה בכביש, ואם זה בתור, ואם זה מישהו ברחוב, ואם זה השכן שלא אומרים לו אף פעם שלום, אם זה לקחת אחריות על מה ששלך, ואם זה בעבודה- לתת עוד קצת מעצמך. זה מה שיעשה לנו כאן טוב.

נכון, זו התמודדות קשה לא לדעת מה יהיה, מתי זה ייגמר, ויחד עם זאת אני חושבת שזה השיעור הטוב ביותר שיכולנו לקבל. פשוט להיות בכאן ועכשיו.

אז תתנתקו מהחדשות, תשמרו על עצמכם, ואל תפסיקו לחשוב איך אתם הופכים את התקופה הכל כך מוזרה הזו, לתקופה הכי יפה וכייפית שאפשר. זה לא סוף העולם. ותזכרו, הטוב- תמיד מנצח. פשוט פזרו טוב.