מכירים את המשפט "הדשא של השכן ירוק יותר"?
מה העניין עם זה באמת? הוא ירוק יותר כי הוא רחוק יותר? הוא ירוק יותר כי הוא סינטטי בכלל? או שהוא ירוק יותר כי אנחנו רואים אותו בתמונה באינסטגרם עם פילטר שהופך דשא לירוק יותר?
האמת שזה לא באמת משנה מה השאלה שבחרתם לתשובה "הדשא של השכן ירוק יותר.." הוא פשוט תמיד יהיה ירוק יותר כי הוא הדשא שנמצא בחוץ, הדשא שכולם רואים. אז גם כשנראה לנו שהדשא של השכן ירוק יותר, אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה לאותו שכן בסלון, בחדר השינה, או בחדר הילדים... והאמת? זה גם ממש לא משנה. ההתעסקות במה שיש לו ואין לי לא באמת עוזרת לי להשיג את מה שאין לי. היא רק עוזרת לי להגדיל את החוסר עוד ועוד. הפוקוס שלי הוא לא על למלא את החסר אלא על להתלונן עליו, ואנרגיות של תלונות לעולם לא הפכו דשא לירוק יותר.
יש איזה מקום בנו שלא לומד להסתכל על הטוב שיש לו עד שמגיע איזה משהו קשה שאנחנו שומעים על איזה "שכן" ואז אנחנו לרגע נעצרים ונזכרים שצריך להודות. ופתאום יש שכן שהדשא שלו לא כזה ירוק... פתאום בכלל כל הגינה שלי מדהימה לעומת שלו...
למה אנחנו צריכים לשמוע דברים קשים כדי להעריך את מה שיש לנו?
אז גם אם יש שכן עם איזה דשא ממש ירוק, לעולם לא תדעו מה הוא באמת חווה עד שתהיו בנעליים שלו. ותכלס, אנחנו בדרך כלל לא כל כך רוצים לנעול נעליים של אנשים אחרים, זה פשוט לא מרגיש נכון...
מה כן אפשר לעשות אם נתקעתם על איזה שכן עם דשא ממש ירוק? תדפקו לו בדלת ותשאלו אותו מה הוא עושה שהדשא שלו כל כך ירוק ויפה. שבו, תקשיבו, תלמדו והכי חשוב תיישמו.
ולפני באמצע ואחרי- פשוט תודו.
