איזו הקלה זו להתפשר?
היי אתם, המתפשרים...
איזו הרגשה זו, להתפשר? מצד אחד להתפשר גורם לאיזושהי הקלה נכון? כי לרוב, ההתפשרויות שלנו משאירות אותנו באזור הנוחות, ושם הרי הכי סבבה לנו... מצד שני, יש איזושהי צביטה כזאת של "יאללה עוד פעם ויתרתי לעצמי".
וזה הקטע עם התפשרות. שהיא אף פעם לא תרגיש רע ב 100%. זו הסיבה שאנשים מתפשרים כל כך הרבה. החלק הזה של ההקלה- הוא זה שמפיל אותנו בפח כל פעם מחדש!
מה שאנחנו עוד לא חושבים עליו הוא מה קורה אחרי ההתפשרות. אההה....
אז אנחנו שוב באזור הנוחות- באותה עבודה, באותה זוגיות, באותו מקום שלא מגשים חלומות ולא כובש יעדים. ואנחנו שם ואנחנו מרגישים בבטן מין תחושה כזו מציקה שלא נותנת לנו להיות באזור הנוחות בכייף שלנו ולחיות.. לא.. יש משהו שמציק! הדבר הזה זה המצפן הפנימי שלנו שפשוט לא סבבה לו שאנחנו מתפשרים! ובדרך כלל- אנחנו מעדיפים להתמודד עם ההצקות שלו מאשר עם הפחד לקום ולעשות משהו אחר. כאלה אנחנו.
אז אנחנו שם, והתחושה מציקה, ואנחנו חיים איתה עוד קצת, והיא מציקה עוד קצת, ועוד איזה ניסיון לגרום לנו להתעורר שלא מצליח, ואולי אחרי כמה זמן עוד אחד, עד ש! עד שהבפנים שלנו מבין שאנחנו הולכים להישאר תקועים כאן לנצח. אז היקום לוקח את המושכות לידיים ומוריד לנו כאפה. בדרך כלל- מהכואבות ממש. הדברים מתחרבשים לנו עד העצם. הזוגיות מתפוצצת בפנים, העיפו אותנו מהעבודה, נכשלנו בלימודים שגם ככה לא באמת רצינו... (או כל דבר אחר שטלטל אתכם לאחרונה).
אז למה אני כותבת לכם את כל זה? ניחוש נכון, כדי שתפסיקו להתפשר!
אל תיכנעו להקלה שבהישארות באזור הנוחות. אל תשכחו שתמיד שאתם מתכחשים למצפן הפנימי שלכם אתם שמים את עצמכם במקום שבו אתם פשוט מחכים לסטירה שתגיע. אז למה לנו לחטוף סטירות? החיים מספיק מאתגרים גם ככה...
תקשיבו לבפנים שלכם הוא אף פעם לא משקר! והכי חשוב- אל תתפשרו, היקום לא אוהב את זה.
